כל ניסיון להגיע לכלל הבנה של תחום מתחומי האמנות היהודית מחייב גישה שונה מן המקובל במחקר האמנות הכללית . הדבר מתחייב ממעמדה המיוחד של היהדות בתרבות אירופה בימי הביניים ובזמן החדש . הנתק הגמור בין תולדותיו של העם היהודי כישות מדינית ריבונית לבין תולדותיו בגולה לא אפשר לעם ליצור צורות אמנותיות שמקורן בו עצמו . לפיכך , עולה הרצון לחקור את מגעיה של התרבות היהודית עם מאגר הצורות האירופיות , ובכללן , הסגנונות הרומנסקיים והגותיים באדריכלות . אירופה היתה יכולה לספק את התבנית הצורנית , ואולם לתבנית זו נתלוו דרישות שצמחו מתוך הלר רוח זר . העמדה הרוחנית , שלה משמעות מיוחדת , המשלבת בתוכה יסודות שכלתניים ומאגיים , חילוניים ופולחניים , אשר הטביעה את חותמה ביהדות מאז המאות האחרונות לפני ספירת הנוצרים , הופיעה בעולמה הרוחני של אירופה בימי הביניים רק לעתים רחוקות , ואת הצורה ההולמת אותה לא מצאה אירופה כלל . במשך כל תקופת ימי הביניים היתה היהדות שרויה בחיפוש אחרי אותה צורה . היא בררה לעצמה את דרכי העיצוב הקרובות ביותר לדרישותיה ועיבדה אותן בדרך זו או אחרת , אך פתרון אשר יוכל להשביע את רצונה בלא סייג לא ...
אל הספר