( 1 ) האמנות נבדלת מן הטב ע , כשם שנבדלת העשייה ( facere ) מן הפעולה בכלל ( agere ) והמוצר או התוצאה של הראשונה , בחינת מפעל , ( opus ) נבדלים מאלו של האחרון' בחינת תולדה . ( effectus ) מן הדין היה לקרוא בשם אמנות רק את היצירה מתוך חירות , היינו מתוך רצון השם ביסוד פעולותיו את התבונה . שכן , אף על פי שאנו אוהבים לכנות את המוצר של הדבורים ( את לוחות השעווה המשוכללים בבנייתם ) בשם מלאכת מחשבת , הרינו עושים זאת רק מ & ני האנאלוגיה עם האמנות ; כשאנו נזכרים , שהדבורים אינן מבססות את מלאכתן על שיקול תבוני משלהן , הרינו אומרים מיד , שזהו מוצר של טבען ( של האינסטינקט , ( ובחינת אמנות הרינו מייחסים את זה רק לבורא שלהן . כשאנו מוצאים בבדיקת שדה כבול , כפי שמתארע כפעם בפעם , חתיכת עץ מהוקצעת , אין אנו אומרים שזהו מוצר של הטבע , אלא של האמנות , הסיבה , שיצרה אותו , חשבה לעצמה תכלית , ומכאן באה לו צורתו . מלבד זאת , אנו רואים אמנות בכל דבר שהוא בעל איכון ! כזאת , שמן ההכרח שקדם לממשותו דימוי שלו בסיבה ( כמו אפילו אצל הדבורים , ( בלא שיהיה צורך שהסיבה חשבה את התולדה . אבל כשאנו מכנים משהו סתם בשם מפ...
אל הספר