התביעה של משפט אסתיטי לתוקף כללי לגבי כל סובייקט , כיוון שהוא משפט הצריך להתבסס על עיקר אפריורי כלשהו , זקוקה לגזירה ( זאת אומרת לר'סמכה של תביעתו . ( גזירה זו מן ההכרח שתתווסף על ההסברה שלו , כשהמשפט חל על נחת או אי נחת מצורתו של המושא . משפטי הטעם על היפה שבטבע הם ממין זה ; שהרי בהם נימוקה של התכליתיות הוא במושא ובדמותו—אף על פי שאין היא מכוונת ליחסו של המושא למושאים אחרים לפי מושגים ( לשם משפטי הכרה , ( אלא חלה בדרד כלל רק על התפיסה של צורה זו במידה שהיא מתגלה כמתאימה בנפש הן לספיקה של המוצגים הן לזו של גילומם ( הזהה עם הספיקה של התפיסה . ( ולכן מותר להעלות לגבי היפה שבטבע שאלות שונות בנוגע לסיבה של תכליתיות זו של צורותיו : כגון , כיצד אפשר להסביר מפני מה פיזר ובזבז כל כך הטבע בכל מקום יופי , אפילו במצולות האוקיינוס , שלא תשורנו שם אלא לעתים רחוקות עין האדם ( והרי רק בשבילה היופי הוא תכליתי , ( וכיוצא באלה . אולם הנשגב שבטבע—אם אנו חורצים עליו משפט אסתיטי טהור , שאינו מעורב במושגים של שלימות , בתכליתיות אובייקטיבית , שהרי במקרה כזה יהיה זה משפט טליאולוגי—יכול להיות כולו ללא צורה או...
אל הספר