IV האלמוות של הנפש בחינת דרישה של התבונה המעשית הטהורה

הביצוע r של הטוב הגבוה ביותר בעולם הוא מוק * א הכרחי של רצון שהוא נקבעי על ידי חוק מוסרי . אולם התאמה שלמד . של רחשי הלב לחוק המוסרי היא התנאי העליון ביותר של הטוב הגבוה ביותר . מן ההכרח שתהא באפשר באותה מידה כמו המוק 1 א שלה , כי כלולה היא באותה המצווה לטפח מו & א זה . אולם ההתאמה השלמה של הרצון לחוק המוסרי היא קדושה , כלומר שלמות שלא יכשר לה שום יש תבוני של עולם החושים בשום נקודת זמן של מציאותו . אולם כיוון שבכל זאת היא נדרשת כהכרחית מבחינה מעשית , הרי אפשר למצוא אותה רק בהתקדמות הנמשכת עד א י ן סוף לקראת אותה התאמה שלמה , ועל פי העיקרים של התבונה המעשית הטהורה הכרח הוא להניח צעידה קדימה s מעשית כזאת בחינת מו ^ א ממשי של רצוננו . אולם התקדמות אינסופית זו היא באפשר רק בהנחה קודמת של קיום ושל Postulat 1 Fortschreitung 3 Bewirkung אישיות הנמשכים עד א י ן ס ו ף של אותו יש תבוני עצמו ( מה שקרוי הישארות הנפש . ( לפיכך הטוב הגבוה ביותר הוא באפשר מבחינה מעשית רק בהנחה הקודמת של אלמ 1 תה של הנפש ; על כן זאת הקשורה ללא הפרד עם החוק המוסרי היא דרישה של התבונה המעשית הטהורה ( ובכך אני מבין...  אל הספר
מוסד ביאליק