באנטינ 1 מיה של התבונה הספקולאטיבית הטהורה נמצא ניגוד דומה בין הכרח הטבע לבין החירות בסיבתיות של ההתרחשויות בעולם . ניגוד זה סולק על ידי כך , שהוכח כי אין כאן ניגוד אמיתי , אם משקיפים על ההתרחשויות ואפילו על העוי י ם שבו הן מתארעות ( כפי שגם ראוי להשקיף ) רק כעל תופעות ; כיוון שאותו יש פועל גופו בחינת תופעה ( אפילו לפני החוש הפנימי שלו עצמו ) יש לו סיבתיות בתוך עולם החושים , שהיא תמיד בהתאם למיכאניזם של הטבע , אך לגבי אותה ההתרחשות עצמה , עד כמה שהאיש הפועל משקיף על עצמו גם בחינת נ 1 א ו מ נ 1 ז ( כאינטליגנציה טהורה בקיומה שאינו נקבעי על פי הזמן ) הריהו יכול להכיל נימוק קובע של אותה סיבתיות על פי חוקי טבע , נימוק קובע שהוא עצמו חופשי מכל חוק טבע . כך הם פני הדברים גם לגבי האנטינומיה שלפנינו של התבונה המעשית הטהורה . הראשון מבין שני המשפטים , כי השאיפה לאושר מחוללת נימוק לרחשי לב על פי מידה טובה , הוא בלתי נכון מכול וכול ; ואילו השני , כי רחשי לב של מידה טובה מחוללים בהכרח אושר , אינו בלתי נכון מכול וכול , אלא הוא בלתי נכון רק כשמשקיפים על רחשי הלב בחינת צורה של סיבתיות בתוך עולם החוש...
אל הספר