פרק ד'

( א ) והחזיקו שבע נשים באיש אחד ביום ההוא לאמר , לרזמנו נאכל ושאלתנו נלבש , רק ילןךא שמך ן $ לינו אסף חרפתנו . רק משקמו בנות ציון מאבלן , מתבררת הפורענות על כל היקפה . הנה כבר בטלו הסימנים החיצוניים של האבל , ועדיין אין תמורה לאבדתן . כבר נרפאה מכתן , נתכסתה חרפתן , ועדיין אין איש שיאסוף את חרפתן ' . חזר כוחן לפתות , ולא 2 חזרו האנשים הנפתים אחריהן . ורק עכשיו הושלמה המשמעות הסמלית של הפורענות הבאה על בנות ציון . שהרי בנות ציון באבלן ובצרתן הן סמל לבת ציון בשעת מפלתה . כשם שבנות ציון לקו בכפליים , כן גם בת ציון לקתה בכפליים . שהרי ניטלו מציון חכמה וגבורה ועושר , וניטל ממנה גם בעל נעוריה . שרי ציון החכמים והגיבורים הם הם חכמתה וגבורתה של ציון ; וירושלים גאה בשריה , כשם שאישה מתפארת ביפי תכשיטיה . אך שרי ציון המושלים והמנהיגים הם גם מדריכיה ומאשריה של ציון ; וירושלים נשענת על שריה , כשם שאישה נשענת על בעל נעוריה . ולפיכך שעה שהקב " ה הסיר מירושלים חכמה וגבורה ועושר , הוא הסיר באותה שעה גם את בעליה ואדוניה . והיא יושבת עתה אבלה כאלמנה , מעורטלת מתפארת עדייה - וגם עזובה מאלוף נעוריה . . 1 ...  אל הספר
תבונות