ב"שבעה מכתבים חדשים על דבר הספרות , " חלו שינויים רבים בלשונו , ואנו רשאים לומר , כי חלה בה תמורה גדולה . כתיבתו נעשתה דינאמית יותר , היא זרקה את המעטה הרטורי שלה , עד שנתקרבה אל הדיבור הספונטאני כמעט . כמה סגולות חדשות כבר ציינו בסעיף הקודם . ועתה נתרכז יותר בתחום הצטרפות המשפטים כדי חטיבה אחת גדולה . קודם כול נציין את הקיצוץ כמידת האפשר בפסוקי הלואי ובפסוקי המושא , שלא להכביד על זרימת המחשבה , שניתנת בעלילה דראמתית , המשתלשלת והולכת קדימה בלא עיכובים יתרים . בכל הקטע , שציטטנו מן "המכתבים החדשים , " יש בסך הכול שלושה פסוקי לואי הפותחים ב"ש : " ... " ענקים אחדים באים פתאום , גדולים , שהם נעשים לבסוף למופת לעולם כולו , אנשים שהם מטביעים את הסיגנאטורה . " . .. וגם במשפט הזה רק מבחינה פורמלית הפסוקים האלה הם פסוקי לואי , כי עם שהם מגלים עובדות חדשות , אפשר לשלבם גם על ידי ו' החיבור . בדומה למשל : ענקים אחדים באים פתאום , גדולים , ו ה ם נעשים לבסוף למופת לעולם כולו ומטביעים את הסיגנאטורה ... ורק פסוק הלואי במשפט "אבל בכל אופן אין עוד בהם מאותה הקלאסיות שראית אצל האחרים זה רק לפני שנים אחד...
אל הספר