עם כיבושה של ירושלים בידי דוד המלך והפיכתה לבירת הממלכה , התבקשה גם הקמת מקדש ומרכז פולחני . מקום המקדש נבחר בהר ששלט על ירושלים מצפון , שזוהה לימים כהר המוריה . ההר נתחבר אל עיר דוד באוכף מתון , בניגוד להר הזיתים ממזרחו והר ציון ממערבו , שהופרדו מעיר דוד על-ידי גאיות עמוקים - הקדרון ממזרח והטירופיאון ממערב , שהיו תלולים ועמוקים בהרבה בימים עברו . לא ידוע על מסורות של קדושה שנכרכו להר או למערה ולסלע שבפסגתו לפני הכיבוש , אף שאלו היו נערצים לא אחת על הקדמונים במקומות אחרים . באותה מידה הנסיון לקשר את הגורן למקום פולחן , כמקובל לעתים בחברות הקמאיות , אינו חורג מתחום ההשערה . דומה שלא מטעה אם נאמר , שהסלע והמערה שבפסגת ההר , אינם חורגים במאומה , מן המערות האחרות בירושלים וסביבתה . אין זאת אלא שבחירת ההר , נעשתה מתוך אילוצים טופוגרפיים , כמקום הקרוב ביותר והיחיד כמעט , אליו יכולה היתה העיר להתרחב . מסורות הקדושה נכרכו אליו אפוא לראשונה - כפועל יוצא להקמת המקדש ועליית חשיבותו בדברי ימי האומה . דוד רכש את ההר מידי ארונה היבוסי ובנה שם מזבח כדי לעצור את המגפה שפרצה בעם ( שמו"ב כד , טז ; דה"א ...
אל הספר