בימים עברו היתה תרשיחא מרכז לאומנים , ובין השאר נמצאו בה חרשי עץ , עושי מחרשות מסמר , עול , חרשי ברזל , מפרזלים , נפחים , חרשי נחושת , רוקעים , צורפים , עושי הפעמונים ( לצאן ) ועוד כהנה וכהנה . כיום נותרו רק מתי מעט שעיסוקם במלאכות המסורתיות . הדור הולך ופוחת . בביקורנו בתרשיתא נסור אל אומן יחיד ומיוחד . בהגיענו לכנסיה נרד מטה וימינה ( צפונה מערבה ) בכביש אספלט צר ומפותל הסלול מדלת אלי דלת . לאחר כ 100 מ' במורד הכביש תתגלה , משמאל , נפחיה זעירה של אדון שהאין אסאד סרפין . עיקר מומחיותו של שהאין בתחום ייצור סכינים בעלות ידית הקרן , ושמו נישא בפי כל בתחום זה . בנפחייתו המפויחת שולחן עבודה גדול , שאיננו אלא בורג עץ ענק של מעצרה ( בית בד , ( בשימוש משני , המונח על כמה אבנים . אביו , נזכר שהאין , מצא בול עץ זה מוטל ללא שימוש בוואדי ליד געתון ( בטרם היות הקיבוץ . ( האב העמיסו על גמל , שגם הוא התקשה לשאתו מן הוואדי אל מרומי הכפר . את מלאכתו למד שהאין מאביו , שלמד מסבו וכר . מוצאה הרחוק של המשפחה העניפה מבית לחם , שהיתה אף היא מרכז מלאכה חשוב לישובי הסביבה . עתה נקטעה השלשלת ובניו שייכים כבר ל...
אל הספר