הערצת עצים היא תופעה אוניברסלית , הידועה בכל הדתות ובכל מקום כמעט , החל מן התקופות הקדומות ביותר . האדם התבונן בעוצמתם ובצורתם יוצאת הדופן של העצים , והתייחס אליהם בהערצה וביראה . לא אחת הוא ייחס להם תכונות אנושיות וקדושה וראה בהם כ"שוכני רוחות . " עצים וחורשות שנתקדשו הפכו לחלק בלתי נפרד ממקדשים קדומים , ועמדו לעתים במוקד הפולחן או שינקו את מקור קדושתם מסמיכותם למקדשים . כאשר בני ישראל באו לארץ הם כבר מצאו את הפולחנות הנוכריים "על ההרים הרמים ועל גבעות ותחת כל עץ רענן" ( דבי יב , כ , ( למורת רוח הדת הנורמטיבית . אנו שומעים על עצים שנתקדשו במסורת , שהיו בעלי משמעות דתית סמלית , ולעתים שמם נקשר באלוהות , כגון אלון ואלה . עצים רבים שימשו סמל לעוצמה , סימן גבול , מקום מפגש ומשפט , מקום פולחן וקבורה , ומקומות רבים נקשרו בשמם . כארץ המקודשת לשלוש דתות , אין תימה , שכמה מהעצים המפורסמים ביותר בתולדות האנושות קשורים לארץ ישראל ולמורשתה י עץ החיים ועץ הדעת ולהבדיל , " אשל אברהם" באלוני ממרא , הזיתים עתיקי היומין ב"גת שמנים" וחורשות הארזים בלבנון , ואין אלו אלא דוגמאות בודדות למאות חורשות ועצים...
אל הספר