מנדל נון אחת מדאגותיו של הספן בכל הדורות היתה למצוא דרך לעגון בים הפתוח . יורדי הים הראשונים פתרו זאת בהשליכם לים אבן קשורה בחבל . כדי לאפשר את קשירת האבן , קדחו בה נקב . האבן איפשרה לעגון בעזרת משקלה , הפוחת כידוע במים בערך בשליש . ואולם , ככל שכלי השיט הלכו וגדלו , כן נעשו העוגנים כבדים יותר . האבנים הכבדות שנישאו בסירות העץ השבירות סיכנו אותן בשעת טלטולים והכבידו על התקדמותן . משקל העוגן הוגבל על ידי יכולתו של אדם להעלותו מן הקרקעית ולהעבירו מעבר לדופן הסירה . בעיה זו פתרו לעתים על ידי קשירת כמה עוגנים במשקל של 20-15 ק"ג , על חבל אחד , במרחק מה זה מזה . יורדי הים ידעו , שאין לסמוך על עוגני משקל בעת סערה . הם חיפשו , על כן , דרך להגדיל את כוח אחיזתם בקרקעית הים , כמו גם להפחית את משקלם . באמצע האלף השני לפסה"נ המציאו הספנים עוגן קל ומשוכלל בעל זרועות עץ
אל הספר