" ביום שבת , בשעה מאוחרת הגענו להר , במקום שהיה בנוי מנזר . הכמרים קיבלו אותנו בעין יפה , ודאגו לנו . ושם מצויה גם כנסיה וכומר . למחרת עם שחר , התחלנו לעלות להר , האחד אחרי השני , בלווית הכמר והנזירים . כדי להעפיל על הרים אלו , יש צורך במאמץ עילאי , שכן העליה אינה נעשית בעזרת שביל מתפתל ( בדומה לקונכיה , ( אלא בתלילות , בדומה לטיפוס על קיר . וכך גם הירידה , עד שהנך מגיע להר המרכזי הנקרא סיני . שאבנו עידוד מתפילות הכמרים שליונו , ואף שמלאכת הטיפוס היתה קשה , שכן לא ניחן היה להעלות בעזרת אפריון . לא התקשיתי להעפיל להר שכן חשתי שמעשי אינם אלא צו משמים . בשעה 4 הגענו לפסגת הר סיני , אותו מקום בו הופיע ה' בעשן ( שמות יט , . ( 18 במקום מצויה עתה כנסיה לא גדולה , שכן המשטח על פסגת ההר אינו רחב ידיים , אך נאה ביותר . עלינו לפסגת ההר והגענו לדלת הכנסיה , במקום שהכומר הממונה יצא מתאו להקביל את פנינו . היה זה אדם תם וישר ובא בימים , שחי בפרישות משחר נעוריו , והראוי למקום מעין זה . גם הכמרים האחרים והנזירים שחיו על ההר באו להקביל את פנינו , למעט אלה שנבצר מהם הדבר בשל גילם או בריאותם . על פסגת ההר...
אל הספר