ההגשמה הציונית עד לקום המדינה ראתה בהתיישבות חקלאית בחיי הכפר ובשיבה לאדמה כאידיאל וכדרך חיים . בעקבות העליה הגדולה לאחר קום המדינה נבנו מחנות עולים בשולי ישובים ומושבות חקלאיות , שהביאו להאצת התעיירותן . במקביל הוקמו ערים חדשות שנודעו בשם "ערי הפיתוח . " בדרום נוסדו באותן שנים : אילת , ירוחם , דימונה , מצפה דמון , ומאוחר יותר ערד ( באר שבע היתה שונה במקצת בשל היותה ישוב עירוני עוד לפני המלחמה . ( מצפון לה הוקמו שלושה מרכזים כפריים , שלימים היו גם הם לערים : אופקים , נתיבות ושדרות . כל אלו , על פי תכניתו של האדריכל א . שרון , שהכין בשנת 951 ו את התכנון הפיסי החדש לישראל . ערים חדשות נוספות שתוכננו בנגב : עיר הבשור , ניצנה , שבטה , עין חצבה וציחור לא הוקמו . קיומן של ערי הנגב הקדומות , מניצנה ושבטה ועד חלוצה וממשית , היה בבחינת הוכחה ליכולת לקיים ישובים במדבר . אלא שערי השיירות העתיקות לא מילאו תפקיד דומה בשנות ה . 50 פרט לאילת , לה היה מיקום יחודי כעיר נמל עתידית , ערי הנגב הדרומי התבססו על מחצבים ואוצרות טבעים , כמו כורי הפוספטים בדימונה וירוחם , כורי המנגן והנחושת באילת ועיר עובדי י...
אל הספר