התפטרותו של בן גוריון מראשות ממשלת ישראל והליכתו לשדה בוקר בדצמבר , 1953 עוררה בזמנו זעזוע לאומי . בן גוריון ראה בצעדו פסק זמן בן שנה שנתיים המיועד לעבודת כפיים ועמה גם מחשבה מחודשת שתוביל לעשיה חדשה עם הנוער . השתתפותו החל מיוני 1954 בכנסים הרבים ( חצי שנה אחר הגעתו לשדה בוקר , ( נועדה לעודד תנועה המונית של בני נוער להליכה דרומה . ב 4 ו חודשי ישיבתו של בן גוריון בשדה בוקר היה הצריף הירוק בישוב הקטן ברמת הנגב לגורם פוליטי ואתר לאומי לעליה לרגל . לא רק פוליטיקאים מבקשי תמיכה ועצה עלו אליו , אלא גם משלחות ומטיילים , תומכים ויריבים , נציגי ישובים שכנים , ומתכננים שעסקו בנגב . מהם שבאו לבקש סיוע לישוביהם ולמפעלותיהם בהעדר תקציב לאומי . התפתח כאן מעין מרכז חלופי למוקד השלטון בירושלים , שם כיהן משה שרת כראש ממשלה . יותר מכל שימש הצריף יעד עליה לרגל לאורחי המדינה וראשיה . הנשיא בן צבי סייר עם בן גוריון בעבדת ובמכתש רמון , ( 7 . 11 . 1954 ) הגיעו לכאן מזכיר האו"ם , דאג המרשלד ( ינואר , ( 1956 ראש ממשלת בורמה , ( 1955 ) ובשנים הבאות גם מלך נפאל ( 10 . 9 . 1963 ) וקנצלר גרמניה לשעבר קונרד אדנאו...
אל הספר