כיבוש הארץ בידי המוסלמים ( 640-634 ) הביא לצמצום במספר עולי הרגל הנוצרים . הנזיר ברנרד מעיד כי הקברניט המוסלמי של אונייתו אילץ אותו לשלם תמורת ירידתו לחוף . כל מסע וכל ביקור היו כרוכים בהשגת אישור מהשלטונות . המוסלמים ראו בנוצרים אויבים פוטנציאליים וביקשו לפקח על תנועותיהם . הם גם גבו מיסים ומכסים מן הסחורות שעולי הרגל הביאו עמם . הנוצרים מצידם , הצליחו לא פעם להערים על השלטונות . הבישוף ויליבלד , למשל , הבריח שרף מרפא בתוך מקל חלול . הקשיים והסכנות שהיו מעתה נחלתם של הנוסעים ועולי הרגל - עד לשלהי המאה ה 19 לא מנעו את העליה לרגל . גורם חשוב נוסף לעליה לרגל לארץ ישראל במערב הנוצרי היה מושג התשובה , ( poenitentia ) שנתפתח בתקופה זו . תנאי החיים שהיו רצופים בקשיים באירופה של ראשית ימי הביניים , גרמו לשחיתות המידות ולגלי פשע גואים . הכנסיה והשלטונות נלחמו בתופעה עד חורמה . הכנסיה הטילה על העבריינים הגליה וחרם , בנסיון להחזירם למוטב . החל מהמאה התשיעית , רווח הנוהג לעודד חוטאים לצאת למקומות הקדושים בארץ ישראל , כרי שיוכלו להתפלל ולבקש מחילה על חטאותיהם . בתקופות מאוחרות יותר הנהיגו שלטונות...
אל הספר