[ו. מעשה זרובבל]

1 ודניאל זקן מאד בא בימים , ויבא דניאל וישתחו למלר ויאמר לו : בי אדוני המלר , הנה נא זקנתי ואין בי כת לעמוד ולצאת ולבא כמשפט המלוכה ויכניעוני פריצי עמר באיבתם כי בבור האריות הורידוני זה פעמים וימלטני אלהי אשר חסיתי בו , וגם את נפשי דמו לקחת להמיתני 5 בקנאתם אשר קנאו לפסיליהם ואלהי חשכני משחיתותם ואת שלשת רעיי הביאו אל כבשן האש להשרף , ובכל זאת חזקה יד אלהינו לעזרתנו . ו ועתה אדוני המלר תפול נא תחינתי לפניר לשלחני ללכת לביתי להרגיע ולעבוד את אלהי אבותיי כי זקנתי ואין בי כח לעצור עוד . ? ויען המלר את דניאל לאמר ומי ישמע לר לדבר הזה לשלחה ואתה איש 10 אלהים אלהי השמים , ואם תעזבני , איר תיכון מלכותי בלכתר מעמי . אמנם ידעתי כי זקן אתה ואין בר כח לעמוד לצאת ולבא כמשפט השרים שרי המלוכה , אר אם תתן לי אדם כמור איש מבני עמר חכם ונבון מלא רוח אלהים כמור והיה עמי תחתיר כמשפטה אז אשלחר לשלום לנוח ולהרגיע בביתה אף כי נפשי יודעת כי אין כערכר בכל בני עמה 15 ויצא דניאל מלפני המלר לפנות ערב ויקם ויתפלל אל אלהי השמים לתת בלב המלר לשלחהו ללכת לעבוד את אלהיו . וילו בלילה ההוא וישכם בבקר וילד אל עדת הגולה ...  אל הספר