מאמר זה , העשרים ושלושה לפי הסדר הכרונולוגי , הוא המשכו של מאמר 4 ( ע' מבוא ל 4 ( VI על האל , כלומר על האחד ( הטוב ) ועל הרוויות השכליות . הטוב הוא העצמיי בטבע הדברים , היות הדבר עצמו לעצמו ( פרק . ( 1 את ה'אחד , ' הוא הוויית העצם האמיתי , ניתן להשיג רק מתוך טבעו ומהותו ( פרק . ( 2 ההוויה האמיתית והזהותית לעולם שרויה בתוך עצמה ; אין חלקה בדברים אחרים , אלא האחרים חלקם בה ( פרק . ( 3 האמונה המקובלת על האל , הנמצא בכל מקום , והיא האמונה שהוויה זהותית שורה בכוליותה בכל מקום ; כל ההוויות שבעולם השכלי שרויות יחד ( פרק . ( 4 משל הקרניים המפציעות מנקודה אחת ; משל ונמשל ( פרק . ( 5 ההוויות השכליות הן ריבוי באחד ואחד בריבוי , והכול יחד ( פרק . ( 6 אנו חושבים את השכל והנפש , אף כי אין לנו צלם ודמות שלהם , מכוח היותנו אותם ; מי שזוכה לדבוק בהם במבטו , יחדל מהיבדלותו ממכלול ההוויה ( פרק . ( 7 דרך פעולתה של האידיאה על החומר ; אין היא נותנת חל ק מעצמה לחומר , אלא בכוחה לעצב באחדותה את ה'לא אחד' ולשכון עמו בכל חלקיו ( פרק . ( 8 ה'אחד' הבלתי מפולג הוא יוצרו של כלל איתני הטבע ; כל הנפשות הן אחת , אינ...
אל הספר