התביעה להצמדת ההערכה והפירוש של הפאבולה בסיפורי מאפו להבנת ה'הגות' שלהם עלולה להישמע מוזרה למי שהורגל להתייחס אל שתי אלו , הפאבולה וההגות , כאל שתי הקצוות ברשימת החולשות האמנותיות והאינטלקטואליות של יצירת מאפו . אם הפאבולה מגלה , כפי שנהוג לחשוב , את נטייתו של מאפו לסיבוך , למלאכותיות , לפרישת היריעה הסיפורית כרשת של 'לולאות' סבוכות זו בזו על פי מקרה ושרירות לב , הרי ה'הגות' היא התחום , שבו הוא מתגלה בכל הפשטנות והנאיביות הילדותית שלו . עולם הפאבולה כולו שוחות ומהמורות סיבוכים ופיתו לים , ואילו עולם המחשבה עומד על קאטיגוריות פשטניות , מונוליטיות , חסרות גיוון , של טוב ורע מופשטים ומוחלטים . האין בהצמדתם של שני העולמות זה לזה משום הכלבה של ליקוי אחד בליקוי שני , ובה בלבד יש כדי לדון את יצירת מאפו לגניזת עולם בארכיונים של ההיסטוריה הספרותית י ההגות המומחשת התשובה על שאלה זו תלויה בהגדרת מושג ה'הגות' בסיפורים הנדונים . הדיון הנוכרי מבוסס על ההנחה , שגם בדיקת התוכן האינטלקטואלי והחברתי של הסיפורים חייבת להיערך מחדש , על פי קני מידה חדשים . תוכן זה , יש להבין , אינו מתמצה בריט 1 ריקה הדיס...
אל הספר