הטענה הרווחת ביותר בדברי המבקרים מסוף המאה הי"ט ואילך כנגד יצירת מאפו ושאר מספרי ההשכלה כוונה אל עיצוב גיבוריהם . דמות האדם ביצירותיהם , נאמר , אינה תואמת את מידות המציאות הפסיכולוגית האנושית , וכולה מערכת של הפשט 1 ת תמימות חסרות דינאמיות וקישורים ( מוטיבאציה משכנעת , מעקב אחר 'תהליכים' נפשיים וכר . ( ' כפי שראינו , שימש עניין זה , עניין הרדידות בעיצוב הגיבורים , ציר מרכזי בביקורת על מאפו ועל סיפורת ההשכלה בכללה מהופעת ה'מהלר החדש' בראשית שנות התשעים ( בריינין . ( בשלב זה , עם ראשית התפתחותה של הסיפורת הריאליסטית העברית , נקבע שמרבית גיבורי הסיפורת של ההשכלה הם 'גלמים בלי רוח חיים , ' נפשות 'מדברות רק ככל אשר ישים המחבר בפיהן ועושות ופועלות רק ככל אשר יצווה עליהן הסופר . "' הערכה זו לא השתנתה בעיקרה עד היום . בייחוד השתגרה עד לזרא הטענה בדבר הפשטנות והא 1 ט 1 מאטיית שבחלוקת הגיבורים בכל סיפור בן התקופה לשני תחומים ברורים וגדורים מבחינה מוסרית — 'שחור ולבן . ' הגיבורים מייצגים תכונות חיוביות או שליליות : 'אהבה , צדקה , יושר , צניעות וחסד מזה , ואונס , כפיה , פיתוי , מעל , קנאה , נקמה ,...
אל הספר