יצירת מאפו מן הראוי שתשמש נקודת מוצא לבחינה מחודשת של כלל המוסכמות הביקורתיות המקובלות עלינו בדבר מהותה וערכה האמנותי של ה'מליצה' ( כמו גם בדבר דרכי הבניין , האיפיון והצגת המציאות בסיפורת . ( אין לראות בה חריג מקרי , שנפלט מתוך מערכת ספרותית היסטורית נפסדת מעיקרה וזכה כמעט בדרר נס להישארות נפש אמנותית מוגבלת , בעוד המערכת כולה שוקעת בצדק אל הנשייה . יש לראות בה נקודת שיא ותכלית של נוסח ספרותי היסטורי , שאמנם הגיעה לו ( בשלהי המאה הי"ט ) שעת בלייה ושקיעה , אבל הנפסדות לא היתד . טבועה בו מעצם טיבו . ההכללות השוללניות הקיצוניות , שאליהן הגיעה החשיבה הספרותית שלנו ביחס לספרות ה'מליצה' בעת החילופים הגדולים במערכות הפואטיקה של הפרוזה ( אברמוביץ ) והשירה ( ביאליק ) בסוף המאה הי"ט , מובנות היו ודרושות בשעתן , במסגרת הדיאלקטיקה הספרותית וכחלק ממעשה של שידוד מערכות . אך השתרשותן בביקורת ובהרצאה השיגרתית של תולדות הספרות עד לימינו היא סימן לעצלות המחשבה ולחוסר רגישות והבנה כלפי המורשה הסםרו תית שלנו . הסגנון השיבוצי , כמוהו כשאר כליה של ספרות ה'מליצה , ' אינו קלוקל מעיקרו ; רק דוגמאותיו הגרועות...
אל הספר