נקל להבין שהמוטיבים השונים שהצגנו כאן אם אינם סותרים זה את זה , הרי אינם עולים בקנה אחד . אין לראותם אלא באפשרויות שונות במסע החיפושים אחרי ההשגחה האלוהית וצדקתה , וממילא אחרי טעמן של הגזרות וסבלותיהם של ישראל ומשמעותם לבעלי האמונה . ברם , רוב מאמציו של האדמו"ר מפיאסצ'נה מכוונים להסביר שהאמונה בצדק האלוהי אינה מותנית בשום תנאי , היא מוחלטת . אין לבקש לה נימוקים שכליים , משום שאלוהים ומעשיו נעלים ונשגבים מבינת אנוש . מאמצים אלה מופיעים בווריאציות שונות , רובם בנוסחים מתונים ומקצתם בנוסחים קיצוניים . בנוסחים קיצוניים מצינו שתי וריאציות , האחת מציעה עמידת דומייה , כתשובת האלוהים למשה על מיתת רבי עקיבא . האחרת , קיצונית ממנה , הגורסת שהצדק האלוהי הוא מעבר לכל קנה מידה מוסרי שבידי האדם . גרסה זו מצאה את ביטויה בדרשה לראש השנה תש"א , שחל ביום שלושה באוקטובר 1940 ( עמ' סז-ע . ( לדבריו שם , אומות העולם , אף "הטובים שבהם , " סבורים שהאמת והצדק הם ערכים אנושיים שכליים אוטונומיים . הלכך הם מקבלים על עצמם מצוות שהשכל מחייבן , כגון איסור גנבה וגזלה . ואילו לפי האמונה הישראלית בורא העולם הוא גם בורא...
אל הספר