הלימודים באוניברסיטה הם נקודת מפנה המלווה לעיתים ב"שוק תרבותי" ודיסאוריינטציה . חלק ניכר מן המשתתפות הרגישו שהן זרות , לא שייכות , חשו אובדי עצות . זהו מצב קלאסי של הזר או "האיש החדש" שנכנס למסגרת חברתית ארגונית קיימת ואינו מכיר או מבין את הקודים החבויים , המובנים מאליהם למשתתפים הקודמים . מי שכבר למדה בבית ספר תיכון מחוץ למקום מגוריה נחשפה לבעיה זאת מוקדם יותר ( כפי שתואר קודם , ( אך בעוצמה נמוכה מאחר שמשפחה ומכרים היו תמיד ברקע . כך מתארת אתי את הרגשתה בתקופת הלימודים לתואר שני בבית הספר לחינוך באוניברסיטה : אני הרגשתי שאני שונה , שאני מיוחדת , שהבנות שסביבי יש להן רקע אחר . יש להן סיפור אחר , זה לא הסיפור שלי , כל הסיפור של התהליך החינוכי שאני עברתי הוא שונה מאשר חברותי שהיו לידי , שההורים שלהן היו אנשים משכילים , שההורים שלהן עובדים במערכת . שגם למדו , שיש השכלה , שהדלת פתוחה . זאת אומרת , יש המשכיות טבעית בין הבית לבין האקדמיה . אין איזה שהוא , gap אין איזה שהוא פער כזה , הן לא צריכות לעשות את המאמץ שלמשל אני עושה . הדברים האלה נשמעים כאילו נלקחו מתוך כתביו של בורדיה שלפיו בבית הס...
אל הספר