בפרק השני של ספרו דרכי האגדה והמדרש , עוסק יונה פרנקל במונחים "מדרש" ו"אגדה" ובהתהוותם . הדיון ההיסטורי והראלי על התהוות המדרש והאגדה בימי קדם אינו מענייננו כאן , אבל העיסוק במונחים "דרשה" ו"דרשך נוגעים גם לתוכנו של ספר זה , מאחר שמונחי היסוד הללו השתנו אך מעט במעבר מימיהם של תנאים ואמוראים אל ימי הביניים . בתוך דיונו במונחי היסוד מציע פרנקל הגדרה ל"ךךש" וזו לשונה : "קישור בדרך מעין פרשנית בין כתוב לבין תכנים חדשים ' . " מטבע הדברים , הביטוי "דרך מעין פרשנית" אינו מחודד כל צורכו , ואמנם קשה מאוד להגדיר במדויק את דרך הדרש . במקום אחר , בהקשר אחר וביחס לתקופה אחרת : ימי הביניים , קבע פרנקל כי : '" לדרוש' בפירושו של רש"י לתלמוד הוא 'לפרש , ' ואין בביטוי 'לדרוש' משום ניגוד להסבר הפשוט דווקא . " קביעה זו עולה מתוך הדיון בפירוש רש"י לתלמוד ועל סמך הדוגמאות המגוונות מתוכו , אולם שרה קמין ז"ל , המצטטת את דבריו אלה של פרנקל , טוענת כי כוחם יפה גם לפירוש רש"י למקרא . ספרה של שרה קמין עוסק כולו בדרכי הפשט והדרש בפירושו של רש"י , והיא הציבה את הדיון ב"פשטיה דקרא" על פי התלמוד והמדרש בפרק הראשון של...
אל הספר