בתום האלף הראשון לספירת הנוצרים מתחוללים תהליכי תמורה יסודיים בחיי העם היהודי . עיקר התמורה הוא העתקתו ההדרגתית של מרכז הכובד של חיי היהודים מן המזרח אל המערב , וראשית התגבשותה של העדה היהודית בצפונה ובמערבה של אירופה . מרכזו הדמוגרפי והרוחני של העם בתקופה זו נמצא עדיין במזרח , ורוב היהודים עודם כפופים למרכז הגדול והוותיק שבבבל , ובמידה מסוימת גם לארץ ישראל . גם עתה נזקקים רוב היהודים לתורתם של חכמי בבל וסרים למשמעתם של גאוניה , ומישיבות בבל יוצאת הוראה אל רוב קהילות ישראל . בצדה של בבל מתקיימים במזרח מרכזי משנה בארץ ישראל , במצרים , בסוריה , בפרס ובתימן , שרובם כפופים במידה זו או אחרת למרכז שבבבל , אך קיומן של קבוצות יהודים גם בארצות המערב וראשית התארגנותם של קהילות ושל חיים יהודיים בתקופה זו הן כבר עובדות קיימות . נוכחותם של יהודים בארצות המערב אינה בגדר חידוש : במחוזות שונים של ספרד , של איטליה ושל צפון אפריקה חיו יהודים לא מעטים כבר דורות רבים קודם לכן , ועל נוכחותם של יהודים בודדים בגרמניה ובצרפת אנו שומעים עוד בתקופה הרומית . במוצאי האלף הראשון כבר מדובר בקיבוצי יהודים גם בגלילות...
אל הספר