ה. קיצוניותו של מושג החירות הסארטרי

מוחלטותו של מושג החירות הסארטרי מתגלה בכל קיצוניותה . לא המצב הוא שמניע את האדם לפעילות , אלא החוסר האונטולוגי שבו . חסרה בו הישות כשלעצמה , השלימות , ואליה הוא חותר . חתירתו זו לשלימות אינה מצטמצמת רק לרגע אותנטי או לפעולה אותנטית חד פעמית כמו אצל היידגר , אלא היא מתמדת . האדם אינו יכול שלא לפעול על פי תוכניתו האונטולוגיה המקורית — לחתור להשיג את ישותו השלמה , ולפיכר קובע סארטר שאין כל ערד להבחנה בין אותנטיות לאי אותנטיות , שכן אין הן אלא שתי אפשרויות הנגזרות מתוכניתו המקורית של האדם . 98 תוכנית זו , שהיא השאיפה לכוליות , רוצה להשיג כוליות זו , את הישות כשלעצמה , על ידי אקט מאיין של חירות , כלומר על ידי הישות בשביל עצמה . האדם שואף לזהות של הישות והאין , כלומר להיות בבת אחת גם יוצר ובורא וגם שלימות מוחלטת , היינו גם מוחלטות של היש וגם מוח 95 . 497 93 שם . 94 מעבר לטוב ולרוע , סעיף . 651 97 . 2 98 . 497 95 ש . 0 לטות של הינתקות וחוסר כול , היינו רוצה להיות אלוהים . 09 אלוהים הוא הגבול של האדם בכך שהוא מראה הן על כיוון פעילותו ההכרחית והן על אי יכולתו שלא להיות סתירה פנימית . האדם נתפ...  אל הספר
מוסד ביאליק