ג. האין כתוכן דתי ומוסרי

היידגר קובע מפורש , שאין כל אספקט מוסרי בתיאור האכסיסטנציאלים של האדם ושאין הם אלא מבטאים את הדינאמיות הא 1 נט 1 ל 1 גית שלו , וכמו כן שטעות היא לתפוש את הווייתו של האדם כאילו היא העברה מחולנת של רעיון האלוהות מן התיאולוגיה הנוצרית , שכן מציאותו של האדם אינה הגשמה של מהות עצמותית " . ואולם היידגר , לאחר שערער על מושג העצם וייחד אותו רק לתחומה של אי האותנטיות , מעניק למושג האפשרות אותו מעמד לוגי שיוחס באורח מסורתי למושג העצם . האפשרויות כאכסיס טנציאלים , באשר הן נחשפות וחייבות להתממש תמיד , הן המציאות עצמה . כלומר , אותו תוכן אינסופי מוסיף להוות בסיס למציאות , שאומנם אינה נתפשת מחוצה לו אלא כזהה אתו , בחשיפתו . מושג תכונות המהות חוזר אפוא לשיטת היידגר דרך מושג האכסיסטנציאל , כי אין האדם יכול להיות ממשי אלא על פי הכרח אפשרויותיו . השינוי הוא רק בכך שאלה אינן נגזרות מעצם מוגדר , אלא מתגלות מתור המציאות עצמה בפעולתה ואין להן מעמד אחר . התפנית היא אפוא ממושג העצם למושג המציאות האפשרית . הישארותו הלוגית של היידגר במושג המהות המסורתי מתגלה בשיאה במושג האץ , האותנטיות . כשם שתכונות נגזרות ממה...  אל הספר