ניצשה , שאחת מקביעותיו המרכזיות ביותר והמפורסמות ביותר היא שאין עובדות אלא רק פירושים של עובדות , מבקש להבין את האדם מן הצד העובדתי שלו , היינו כתופעה שלמה על מלוא צדדיה ובלי ויתור על כלום כנקודת המוצא לבדיקה מעין זו נראים לו אך ורק החיים עצמם , האדפ כיצור פסיכ 1 פיסי . ניצשה מסכים , שגם ראייה זו היא בגדר פירוש ואינה עובדה , אך רואה בכך יתרון למחשבתו , שמאמתת למעשה את תפיסתה העקרונית ( כפי שעוד נראה ) בצורה המקיפה והממצה ביותר . כיצור חי מגלה האדם את היסוד העקרוני השולט ככל פעולה מפעולותיו והוא הצורך , האינטרס . בראש וראשונה אין הוא אלא אינסטינקט , תביעה פיסיולוגית להשיג משהו ולוותר בכך על צרכים אחרים . קביעת מושג הצורר כשייר לאדם הפרטי החי וכמגדיר אותו מעלה את הדמיון בין ניצשה להיגל , ונרחיב עניין זה בפרק האחרון , אולם בשלב זה אין ניצשה מעוניין בתלות שבין הסופי לאחר שלו , אלא בביסוס מושג ההערכה , מושג הערכיות , העומד ביסוד כל פעילות של הטבע ושל האדם בכלל זה . הפעילות משמעה השתלטותו של אינסטינקט על זולתו , קביעת ערכו שלו וביטול ערכם של האחרים . ניצשה רואה את הטבע כמכלול החיים כמשהו אל...
אל הספר