החל מינואר 1998 לא נותר עוד מי שיערער על שליטתו המלאה של נוני מוזס בידיעות אחרונות . אף לפני שעודד מכר את מניותיו , האדם היחיד שהיה יכול ליצור איתו קואליציה היה דב . בגלל מיעוט המניות שבידי דב לא היה שום ערך מעשי לקואליציה כזאת , גם אילו היו השניים מצליחים לגשר על פערי האישיות ביניהם ולהתקרב זה לזה . הקואליציה נוני-מימי , לעומת זאת , נראתה כיצוקה בבטון . דב תפס את מקומו בדירקטוריון , אך לאה החליפה אותו לאחר זמן קצר , כשהתברר לו שהוא איננו מסוגל לקבל בשוויון נפש את עקיצותיו הבלתי פוסקות של נוני . לאה התעייפה גם היא לאחר זמן , ומסרה את מקומה לדיויד ליבר , בעלה של אתי , שישב שם ובעיקר השגיח שלא ייפגעו זכויותיהם של מחותניו ואשתו , בעלי המניות . בעניינים אחרים , הקשורים למדיניות הניהול הכוללת של העיתון , אין מי שמנסה להתערב במהלכיו של נוני : העיתון הוא נחלתו והוא עושה בו כרצונו .
אל הספר