בפעמים הקודמות שבהן נתקל נוני במה שנראה לו בעצמאות מוגזמת מצד זאבי , הנושאים שעמדו על הפרק לא אפשרו לו לשבור את הכלים . קשה היה לשכנע - בין אם מדובר בבית משפט או בבעלי מניות - כי יש להדיח את זאבי בגלל שתבע לעצמו את חדרו של דב , או בגלל שהורה לסלק מצלמות וידאו מוסתרות . נוני היה זקוק לעילה כבדת משקל כדי להדיח אותו , וההסכם שעשה זאבי עם עובדי הדפוס סיפק לו עילה כזאת . ההסכם אפשר לו להעלות טענה שלפחות כלפי חוץ נשמעה סבירה : זאבי מזיק לאינטרסים של העיתון . לאמיתו של דבר , נוני לא היה מוכן לשאת את העובדה שזאבי לא הכפיף את רצונו לזה שלו , החליט ופעל בניגוד לדעתו . וזה מה שאמר לדודנו , בגילוי לב מוחלט . זאבי הבין לראשונה כי נוני מעולם לא התכוון באמת שהם יהיו "דירקטורים ביחד" שווי מעמד , כפי שסבר בתמימותו . רק עכשו הבין כי בכל פעם שנדמה היה לו כי נוני מצדד בו ותומך בתוכניותיו , היה זה רק משום שנוני היה זקוק לו כבעל ברית . הצבעתו באספה הכללית שהדיחה את דב , בספטמבר , 1989 נראתה לו פתאום באור חדש לגמרי . לזאבי לא היה עוד מה לומר לדורנו . ב 5 במרץ 1994 קיבל זאבי את מכתב ההדחה מתפקידו כמנכ"ל , חת...
אל הספר