נמצאנו למדים , שבמשך דורות שמר העם היהודי על הקשר ההיסטורי עם ארץ-ישראל , ולא זו בלבד , אלא גם המשיך להאמין בזכותו ההיסטורית לשוב אליה , וכי במשך מאות בשנים הגיעו גם רבים מטובי אנשי-הרוח מרחיקיהראות בקרב לא-יהודים למסקנה , שהפתרון הגמור לבעיה היהודית הוא בהפעלת זכותו המיוחדת הזאת . הפתיחה למאנדאט הארץ-ישראלי האומרת ו ' הכרה ניתנה בזה לקשר ההיסטורי של העם היהודי עם ארץ-ישראל , ולנימוקים לכינון ביתו הלאומי בארץ זר , אין בה משום תפיסה חדשה אלא סיכום הגיוני לשלשלת היסטורית ארוכה . עם זה עדיין עלינו לבחון , אם הקשר ההיסטורי הסובייקטיבי הזה משמש בסיס לגיטימי לקיום הזכות ההיסטורית של העם היהודי לארץ-ישראל . האם אין זכות זו מתבטלת על-ידי זכותו של העם הערבי , שחי בארץ במשך דורות ? לעתים קרובות שומעים אנו את הנימוק : היתה תקופה בהיסטוריה שבה נתונה היתה בריטניה לשלטון רומי , האם מקנה דבר זה לאיטלקים את הזכות לדרוש את אנגליה לעצמם ? כלום זכאים הערבים , ששלטו פעם בספרד , לדרוש כיום את ספרד כארץ שלהם ל התשובה היא , כמובן , שלילית לחלוטץ . אולם אין מקום להשוואה בין הדוגמאות הללו לעניין שלנו . נניח , ...
אל הספר