נבואה זו לא נתקיימה אלא מקצתה . נדחי ישראל שוב לא חזרו ונתלקטו לעולם לאחר גירושם בשנת 722 לפני סה"נ . את עשרת השבטים פקד גורלם של עמים וגזעים רבים בתנאים דומים . נראה שהם נבלעו בקרב כובשיהם והסביבה שלתוכה הוגלו ונעלמו בערפלי ההיסטוריה . אילו זומן גורל זה גם לחלקו של העם שחי בדרום ושנכבש בידי נבוכדנאצר בשנת 586 לפני סה"נ , כי אז היו תולדות האנושות כולה נוטות בכיוון אחר ; לא היתה קיימת אז בימינו שאלה יהודית , אבל גם הנצרות לא היתה קיימת . אד לא כן היתה תגובתה של יהודה . מאז הקרע לשתי מלכויות , פיתחה יהודה דרגה גבוהה יותר של עצמיות דתית ותרבותית , וקיומה הרצוף במשך 150 שנה אחרי נפילתה של מלכות הצפון חיזק והעמיק תהליך זה והעניק לאומה את הכוח לעמוד בפני הסכנה של כלייה פיסית וטמיעה תרבותית . כוחעמידה זה הונצח בשירות קינה ובנבואות נחמה שהונחלו לנו בתנ"ך : על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון על ערבים בתוכה תלינו כנורו תינו . כי שם שאלתו שובינו דברי שיר ותוללינו שמחה' שירו לנו משיר ציון . איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר . אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני . תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם ל...
אל הספר