תקופת הצבא הייתה בשבילנו תקופה חשובה , כל אחת בדרכה . לראשונה יצאנו מהבית למסגרת אחרת , וזו אפשרה התחלה חדשה . החיים בטירונות , קצת כמו בכיתה אי , חייבו אותנו לתפקד כמו כולם , ללא משוא פנים , ללא גמישות . הערך המרכזי היה להיות כמו כולם ולהקריב את טובתך האישית למען הכלל - גישה שלא תמיד התאימה לנו כנשים עם ליקויי למידה והפרעת קשב . לא תמיד יכולנו לתפקד כמו האחרות . היינו זקוקות להבנה ולקבלה , ולעתים התקשינו לשמור על יציבות תפקודית בשל הפער בין מחשבה , הבנה , תכנון וביצוע . עם זה , הריחוק מהבית , הדרישות הבהירות והמסגרות החברתיות המחודשות אפשרו לנו להעז ולנסות ליצור קשרים חדשים ולקבל על עצמנו תפקידים שלא אנחנו ולא הסובבים אותנו חשבנו שנוכל לעמוד בהם . גם האחריות שניתנה לנו בצבא אפשרה לנו לגדול , להתחזק ולהוציא מעצמנו כוחות שלא האמנו שיש בנו .
אל הספר