הידיעות המעודדות מהארץ המשיכו לזרום אל תוך הכלא , ואיש כבר לא יכול היה להתעלם מהתפוררות הלחימה הערבית . כיבוש הכפרים הערביים בגליל , אבירו תיהם הכבדות בלוחמים ובשטח נתנו את אותותיהם . יצחק סיפר , שבביקורו אצל רופא השיניים אמר לו הרופא , שיום קודם 11 - ביולי - 1948 נכבשו לוד ורמלה . האימות בא ב 17 ביולי , יום טוב לשם שינוי , ואחד הימים הטובים מאז מאסרם , לפי הגדרתו של יהודה . מהעיתונים המקומיים נודע על תום ההפוגה וניתן היה להבין בין השורות שהתוקפים הערבים נתקלים בהתנגדות עזה בכל החזיתות . בביקורו השבועי אישר יוסף את המידע על כיבוש לוד , רמלה , נצרת ושטחים נוספים . הוא סיפר גם על ההפוגה השנייה העומדת להיכנס לתוקפה וכי הערבים חוששים שהיהודים ינצלו את יתרונם לכיבושים נוספים . המידע הזה הזין אותם לימים הבאים והם שבו ללבן ביניהם את משמעותן של הידיעות על הישגיו של הצבא העברי . אם בביקוריו הקודמים נפגש יוסף עם יהודה וישעיהו , הפעם ניתן גם לאברהם להצטרף אליהם . שמחתם גאתה ומילאה את לבם , בלי לחוש שזאת הייתה רק ההקדמה להפתעה . יוסף הגניב אליהם מבעד לסורג הצפוף שי זעיר , בול עברי . החמישה , עדי...
אל הספר