בשגרת החיים המאולצת גיבשו החמישה דפוסי התנהלות בינם לבין עצמם . בראש ובראשונה דאגו לשמור על בריאותם הפיסית והנפשית מפני המחלות שהתפתחו בתוך הזוהמה . הם הקפידו על ניקיונם האישי וניקיון בגדיהם . מרגע שכל הוצאותיהם תוקצבו מבחוץ , בניהולו של עורך הדין הלבנוני שהופקד עליהם , נמסרו בגדיהם לכביסה מחוץ לכלא . הסיוע הרפואי בכלא היה מוגבל , ובעיקר ניתנה בו תשומת הלב למחלות עור . רוב האסירים לא הקפידו על ניקיון אישי , הם היו אפופי עשן , הבל וסמים , וסחרו בסבון הגס שסופק להם , על אף שיכלו ליהנות ממקלחת חמה פעם בשבוע או שבועיים במה שנקרא "החמאם . " למזלם של החמישה , מיום מאסרם הם נהנו מזכויות יתר וביניהן רחצה בחמאם פעמיים בשבוע . מדי פעם פונו אסירים למרפסת הטיולים כדי לחטא את חדרם בדי די טי , ומיד בתום החיטוי הוחזרו האסירים לחדרם הסגור כדי לפנות מקום לדיירי החדר הבא . תוך דקות התעלפו רוב הדיירים מאדי החיטוי , ואחרים נאלצו לנפץ חלונות כדי להשיב את נפשם מהרעל . כדי למנוע התפרצות מגפות נערכו בכלא פעולות חיסון . אפילו הבריונים מבין האסירים התחבאו בשירותים כדי לא לקבל זריקות נגד אבעבועות רוח . רופאים מק...
אל הספר