כדי להרחיב עוד יותר את קהל היעד שאליו הפנו המשכילים את תעמולתם קיים היה הכרח לעשות שימוש ספרותי גם בלשון יידיש . ואומנם , על אף כל המעצורים והמחסומים האידיאולוגיים , נעשו בשנות השישים והשבעים נסיונות להוריד את ההיסטוריה המשכילית לרבדים רחבים ועממיים של החברה היהודית ברוסיה באמצעות כתיבת היסטוריה בלטריסטית ואינפורמטיבית ביידיש . באפיק זה של פופולריזציה פנו המשכילים אל אותם יהודים שהתקשו למשל בקריאת הרומנים ההיסטוריים של מאפו בעברית ואף לא קראו את סיפוריהם המתורגמים של שפירא , שולמן ופין , ובמיוחד פנו לקהל של נערות ונשים קוראות יידיש . היה עליהם לחדור לשוק ששנים רבות שלטו בו התירגומים ליידיש מן ההיסטוריה המסורתית ובמיוחד 'ספר יוסיפוך , 'שארית ישראל' ו'יוון מצולה ' . ' היה צורך להתמודד עם סיפורי אלכסנדר מוקדון המופלאים ועלילות עשרת השבטים האבודים , ולעדכן את הציבור הרחב לגבי 'העת החדשה , ' שלא זכתה כמעט לכיסוי בספרות המסורתית . כאן נדגים כיוון זה של פופולריזציה באמצעות שלושה משכילים — אייזיק מאיר דיק , שכתב מספר רב של סיפורים היסטוריים ביידיש וזכה אומנם לתפוצה רחבה מאוד ; שמואל ךסר ומיכל ...
אל הספר