הספר מבוסס על סדרת הרצאותי בחוג לספרות עברית באוניברסיטת בן גוריון , בשנת , 1997 שכותרתה היתה "הברכה והמראה — דגמים של השתקפות החוץ בשירה . " המראה משמשת דגם מקובל של שיקוף אובייקטיבי ( ראשיתו ב"המדינה" לאפלטון , ( ואילו הברכה היא " הברכה" של ביאליק : כשהיא רגועה היא משקפת נאמנה את החוץ , אך בהיותה סוערת היא משקפת רק את עצמה . זהו אפוא דגם דינמי , אף כי אצל רומנטיקנים מושבעים הברכה סוערת תמיד . על יסוד דגמים אלה נבחנות כאן המגמות הספרותיות השונות , בעיקר המימטית אובייקטיבית והרומנטית אקספרסיבית , ומקום מיוחד מוקדש ללשון הציורית המאפיינת מגמות אלה : הלשון המטונומית לעומת המטפורית . הדיון בהשתקפות החוץ מוליך אל הנושא המרכזי של הספר : בין שירה למדע , בייחוד ביחסה של השירה העברית החדשה . המדע מספק לנו את הידע האובייקטיבי ביותר על המציאות , ולפיכך יש מקום להניח כי יהיה גורם חשוב בכל התייחסות של התרבות אליה . ואכן , אלה היו פני הדברים עד סוף המאה ה 18 בקירוב —עד התגברותה של הרומנטיקה על המגמה המימטית , שמשלה בכיפה עד אז . הרומנטיקה התקוממה נגד השתלטות המדעיות על התרבות , ובכך נוצר הקרע בין ...
אל הספר