טבעי הוא שתקופה רבת פנים ותמורות , כגון זו שבמהלכה מיליוני בני אדם , ובהם יהודים רבים , מהגרים , תעמוד במרכזן של דרשות הנישאות בציבור . לכן יש חשיבות רבה לעמידה על תפיסתם של הרבנים והדרשנים המהגרים את האירועים המתרחשים בתקופתם . היבט זה מסייע להבין את הקהל שפקד דרשות אלה ואת הקהילה האורתודוקסית המהגרת . בכמה מדרשים נקבע הכלל שמהלך ההיסטוריה האנושית נמצא בתהליך מתמשך של ירידה . דורות ראשונים טובים לאין ערוך מאלה שבאו אחריהם , דבר המתבטא באופנים רבים . כך , דרך משל , כשהיתה פרוטה מצויה אדם מתאוה דבר משנה , דבר הלכה , דבר תלמוד , ועכשיו שאין הפרוטה מצויה ( והננו טרודים בפרנסה ) וביותר שאנו חולים מן המלכיות ( ונחלשה אצלנו האהבה ) אדם מתאוה לשמוע דבר מקרא , דבר אגדה ' . סביר להניח שמדרש זה עמד לנגד עיניו של הרב פרידרמן בהתייחסו לספרות התורנית הנכתבת והנדפסת באמריקה , בהשוואה לזו שבמזרח אירופה : 1 ילקוט שמעוני , שיר השירים , סימן תתקפו , עמ ' , 1069 ד"ה "סממני באשישות . " מקורו של המדרש בפסיקתא דרב כהנא ( יב , ג ) והוא מופיע גם בשיר השירים רבה ( ב , טז . ( לשימוש במדרש זה , ראו : סילוורסטון ...
אל הספר