ביולי , 1940 בטקס חילופי המושל הכללי של תוניסיה , בירך מ' פיירוטון , המושל היוצא , את עמיתו , האדמירל אסטבה , ובין השאר איחל לו , לפי עדות ראש לשכתו , ' שיעלה בידו לשמור עליה [ על תוניסיה ] לפחות חודש ימים . ' אולי היה בברכה זו גם מטעמה המר של השעה , שעת מפלה והשפלה לצרפת : עם זאת , שיקפו הדברים היטב את הדעה שרווחה בימים ההם בקרב המנוצחים והמנצחים כאחד , שתוניסיה תהיה מפירות הניצחון הראשונים שיפלו לידי האיטלקים , יהיו תנאי הסכמי שביתת הנשק אשר יהיו . דבר זה העיב לא במעט על היחסים שבין נציגי צרפת ואיטליה , במיוחד בתקופה הראשונה שלאחר חתימת הסכמים אלה , במחצית השנייה של שנת 1940 ובראשית שנת , 1941 ונטע רגשות תסכול ואכזבה בקרב שני הצדדים . הצרפתים ראו בלב כבד את האפשרות שבעתיד , ואולי אף בעתיד הקרוב ביותר , תימסר תוניסיה לידי האיטלקים , למרות חלקם המזערי ( והיה מי שאמר - הבלתי מכובד ) בניצחון עליהם . ואילו האיטלקים היו מאוכזבים מן העובדה , שפעם נוספת נדחתה מסירת תוניסיה לידיהם , אם כי לכאורה לזמן קצר בלבד , ובינם לבין עצמם לא הסתירו את החשש , שבשל כך עלול להיפגע מעמדם בקרב המנצחים , ובעינ...
אל הספר