ביום 3 באוקטובר , 1940 בטרם חלפו שלושה חודשים מאז כינון 'המדינה הצרפתית' ( Etat fran ^ ais ) בהנהגת המרשל פטן ותחילת 'המהפיכה הלאומית , ' פרסמה ממשלת וישי את חוק היסוד הראשון לעניין מעמד היהודים . ( Statut des Juifs ) בכך היא הצטרפה , מיוזמתה וברצונה , אל מחנה המדינות אשר עשו את האנטישמיות הגזעית ואת אפליית היהודים על פי החוק לחלק ממדיניותן הרשמית והמוצהרת . את החוק ניסח והציע לאישור הממשלה השר שומר החותם ר' אליבר . ( Raphael Alibert ) החוק היה ביסודו מהדורה מקוצרת , עלובה וחיוורת של החוקים נגד היהודים שנתפרסמו לפני כן בגרמניה ובאיטליה . היו בו עשרה סעיפים , שדנו בשני נושאים עיקריים : הגדרת המושג 'יהודי' - מיהו יהודי לצורך החלת החוק - וקביעת ההגבלות שיוטלו על מי שייכלל בהגדרה זו . ל'יהודי' נחשב מי שהיה יוצא חלציהם של שלושה סבים 'בני הגזע היהודי , ' לפחות . בכך קיבל המחוקק את ההגדרה הידועה של החוק הגרמני , אך החמיר לעומתו , שכן הוסיף שגם מי שרק שניים מסכיו היו 'מאותו הגזע' יחשב ליהודי , אם היתה בת זוגו ( או בן זוגה ) ממוצא יהודי . בכך אימץ לעצמו את ערבוב המושגים הגזעיים והלאומיים דתיים ...
אל הספר