מאז ראשית המאה התשע עשרה הפך זיכרון המהפכה הצרפתית לרעיון מוביל בהיסטוריה הצרפתית . משמעותה של מורשת זו מעולם לא הייתה בעלת אופי סטטי וחד משמעי אלא נושא לפולמוס מתמיד , והייתה נתונה בתהליך מתמשך של עיצוב ופרשנות מחדש . עבור היהודים הפך אידאל השוויון וההשתלבות בצרפת לבסיס הזיכרון ההיסטורי והמורשת הרעיונית של המהפכה , אך משמעותו ככזה שבה ועוצבה בדרכים שונות לאורך הדורות . במהלך המאה התשע עשרה הלכה והתבססה בזיכרון הקולקטיבי של יהודי צרפת תפיסה שהרחיקה את החרדות והקשיים שעמם התמודדו היהודים בצרפת בעידן המהפכה לטובת גלוריפיקציה - תפיסה שההיסטוריה נעה במהירות קדימה באופטימיות מלאה . מגמה זו התבססה עם מיסודו של ה 14 ביולי 53 על כך ראו למשל : Noel Parker , Portrayalsof the Revolution : / mages . Debates and Patternsof Thought on the French Revolution , Carbondale III . 1990 ; Robert Gildea , The Past in French Histoiy , New Haven & London 1994 , ch . 7 54 חיים ברקוביץ , מסורת ומהפכה : תרבות יהודית בצרפת בראשית העת החדשה , ירושלים תשם " ז , עמ ' . 138-137 , 15-14 ספרו של ברקוביץ חותר להסיר את ...
אל הספר