החברה היהודית בימי הביניים ראתה את עצמה מחויבת לעקרונות התלמודיים , ומבחינה זו ניתן להצביע על המשכיות בדרך חייהם של אנשי ימי הביניים למקובל בקרב יהודים בעת העתיקה . יחד עם זאת , כפי שנראה , מקצת ההלכות פורשו מחדש בהתאם לתנאי הזמן והסביבה . שני העקרונות החשובים ביותר בימי הביניים נותרו הנקת תינוק במשך תקופה של עשרים וארבעה חודש ומחויבותה של האישה כלפי בן זוגה להניק את ילדיה . תחילה אתייחס בקצרה לעיקרון הראשון , ולאחר מכן , במהלך כל הפרק , אתייחס להיבטים של העיקרון השני . ההמלצה ההלכתית הייתה , כפי שראינו , שתינוק יינק במשך עשרים וארבעה חודשים לפחות , ומפסקי ההלכה בימי הביניים עולה שהקפידו על פרק זמן זה . אמנם , במקורות כמעט שאין התייחסות מפורשת להתאמת הנתון הזה למציאות , כלומר מה היה זמן ההנקה של תינוקות בימי הביניים בפועל . ואולם רמזים העולים ממקורות שונים מעידים שנהוג היה להניק ילדים בין שבתיים לארבע ואפילו לחמש שנים . לדוגמה , בפירוש למסכת אבות במחזור ויטרי , על המשנה "בן חמש למקרא , בן עשר למשנה" ( אבות ה , כא , < ישנו הסבר להמתנה עד גיל חמש להכנסת התינוק ללימודים . ההסבר נבנה על די...
אל הספר