בילדותו חי פרסיוול עם אמו במעבה יער . אביו , כך סופר , היה אביר דגול שנפצע בקרב ומת . מינקותו גידלה אותו אמו לבדה וקיוותה שבנה לא יהיה אי פעם אביר . לכן מנעה ממנו כל מגע עם העולם החיצוני . כך גדל פרסיוול כבן יערות פראי , חסון ויפה תואר , אך בור באורחות החיים ובדרכי עולם . יום אחר עברו ביער חמישה אבירים , מקושטים להפליא בשריונם הנוצץ וברגליהם האצילים . פרסיוול חשב שהם מלאכים שנשלחו בידי האל . האבירים הסבירו לנער החולמני כי לא ירדו משמים אלא באו מחצרו של המלך ארתור . פרסיוול נפעם , ובו במקום החליט שגם הוא יהיה לאביר בחצרו של ארתור . אמו התנגדה לרעיון החדש שעלה במוחו של הנער ועשתה הכל כדי להניאו . פרסיוול היה עקשן ודחה את כל מחאותיה , עד שנכנעה . לקראת צאתו אל מסע ההתבגרות שלו , ציידה אותו אמו בחליפת בגדים כפרית ובכמה עצות מגושמות , שאמורות היו להדריך אותו במנהגי הכנסייה ובדרך גבר באישה . כשהגיע היום ופרסיוול ישב רכוב על סוסו מוכן לצאת לדרך , לא עמדה אמו במראה ומרוב צער התעלפה . פרסיוול הסב את מבטו לאחור וראה אותה שוכבת פרקדן כמו היתה מתה , אך ראשו היה נתון להרפתקאות שצופן לו העתיד . הוא ...
אל הספר