לאחר מסע ארוך הגיעה משלחת החיפושים אל מישור ענק ובו מבצר יפה . ימים אחדים ניסו להתקרב אל המבצר אך הוא תעתע בהם . רגע אחד נראה קרוב ומישנהו רחוק . לבסוף פגשו עדר עצום של כבשים שלא היה לו סוף . על ראש תל עמד הרועה , על גבו שמיכה עשויה עורות ולצידו כלב מגזע המסטיף . הכלב היה גדול בממדיו מסוס בן תשעה חורפים . הם אזרו עוז , ניגשו אל הרועה ושאלו אותו למי שייך המבצר . " שוטים אתם , " ענה להם בעוינות , "כל ילד יודע שזהו מבצרו של איסבךאךן ראש הענקים , שאיש עוד לא יצא ממנו חי . אני הוא קוסטנין אחיו , ואף אותי הוא מייסר בגלל רכושי הרב . " אך כשקולהוך העניק לו טבעת זהב , הזמין אותם אל ביתו . הסתבר שאישתו של קוסטנין היתה אחותה של גולאוריר אמו של קולהוך . כששמעה מהי מטרת המשלחת , היה ליבה חצוי . היא שמחה לבואו של אחיינה , אך באותה עת ידעה שגורלו ייחרץ למוות אם יעז להיכנס אל המבצר . מתוך ארגז אבן יצא אז עלם חמודות עם תלתלי זהב " . זה כל מה שנותר לי , " אמרה האישה בעצב " . הענק המרושע הרג את כל עשרים ושלושת בני האחרים . " קי הציע מייד לצרף אותו למשלחת . האישה ביקשה מהם לשוב בשקט אל המקום שממנו באו . א...
אל הספר