משעמדנו על השקפתו של גוטמן בדבר מהות הפילוסופיה היהודית , נמשיך ונבהיר את תפיסתו בנוגע להתפתחות הפילוסופיה היהודית בזמן ההיסטורי . נסקור את דעותיו באשר לתקופה הפרה היסטורית ולתקופת הראשית של הפילוסופיה היהודית , ונבדוק את גישתו לשאלת רציפותה או סיומה של הפעילות הפילוסופית בישראל בזמן החדש . כמו כן נבקש לבחון כיצד תיאר גוטמן את טיב ה'תנועה' ההתפתחותית שאפיינה את הפילוסופיה היהודית במהלכה של ההיסטוריה . קביעותינו תתבססנה בעיקר על ניתוח מבני ותוכני של מחקרו ההיסטורי הגדול , הפילוסופיה של היהדות . כן נסתייע במאמרים נבחרים מתוך הקובץ דת ומדע , ובייחוד באלו המבהירים את אמות המידה של גוטמן להבחנה בין ימי הביניים לזמן החדש בפילוסופיה היהודית . אף כאן נשזור בדברינו הערות של השוואה בין תפיסותיו ההיסטוריוסופיות של גוטמן ובין אלו של וולפסון . א . פרה היסטוריה וולפסון תחם את שדה המחקר שלו לגילויים תאולוגיים דוקטרינריים של האמונה הדתית , אותם עיקרים לימודיים שהיו לגוטמן הצדדים האובייקטיביים של הדת . וולפסון לא תהה אחר טיב החוויה הדתית של המאמין , ולא ביקש לעמוד על איכות הזיקה הדתית של המאמין לאובייק...
אל הספר