כשהגיעו הסוחרים המערביים הראשונים לסין צדה את עינם החרסינה הסינית , כלי אוכל וקישוט עשויים מסוג עדין במיוחד של קרמיקה שהם לא הכירו קודם לכן . כלי החרסינה הסינית ניחנו , מלבד העדינות של חומר , גם באיכות גבוהה של עיצוב הכלים , של הזיגוג שלהם והעיטורים שעל גביהם . עד היום היא נקראת באנגלית בפשטות " china " וגם המונח העברי למעשה מרכיב יחד את המלים חרס – סין . במשך דורות ניסו האירופאים לחקות את יצור החרסינה הסינית , רק במאה ה- 18 הם הצליחו בכך , אך גם לאחר שהחל יצור חרסינה באירופה הוא לא הצליח להתחרות באיכות של המוצרים שהגיעו מסין . למרות ההשקעה הרבה במוצרים שיוצרו במייסן שבגרמניה ובדלפט שבהולנד , העשיר האירופאי שחשק במוצרי חרסינה באיכות גבוהה במיוחד היה מבקש אותם בח נויות המתמחות במוצרים סיניים . סין נחשבה שם דבר באיכות החרסינה אך לא רק בה , זה ההולך היום למוזיאונים לאמנות סינית מסורתית מתפעל מהאיכות , העדינות והדיוק של הציורים שבהם כל קו מדוד ומדוייק וכן כלי העץ המשוחים בלכה , בגדי המשי , השטיחים והבניה הארי כטקטונית המדוי יקת היוצרת פאר מרשים דרך הקפדה על פרטים . קשה לפיכך שלא להתפלא על ...
אל הספר