מה משתנה בתקופה זו ביצירה הספרותית עצמה ? כשאנו קוראים את טשרניחובסקי ואת ביאליק אנו מתחילים לחוש בשינוי ? המלים מתאימות יותר לתפיסה הדמיונית , לתפיסה הריגושית , למוחשיות של החוויה . מדוע מאחרת כל כך הספרות להגיע אל זה ל אנו מדברים על מסורת אירופית , על לשון ספרותית אירופית וכר . מה מעכב את הספרות העברית מלאמצן לה ? לפי דעתי , שלוש מניעות היו בדבר . ראשונה ו אחראיות היצירה העברית לקיבוץ היהודי . שנייה ו מעין צניעות נפשית , כמעט סיגוף עצמי בכל הנוגע לחיים האישיים הפרטיים . שלישית < היניקה של ספרותנו החדשה מתוך הספרות המסורתית שכולה נורמא טיבית . אלו הן מה שאני מכנה שלוש העכבות — אינהיביציות פני מיות , איסורים פסיכולוגיים פנימיים , הפועלים בנפש היוצר העברי , כשהוא כותב שיר או סיפור . כשאני אומר אחראיות לקיבוץ , בוודאי שאינני אומר זאת בדרך זלזול . בתקופה זאת של מאתיים שלוש מאות השנים האחרונות אינני מכיר עוד ספרות , מלבד הרוסית , שעול האחריות לקיבוץ רובץ עליה באותה מידה . תמיהני איך אפשר לחשוב שהתעניינות בחיי הקיבוץ היא כאילו דבר זר לספרות , זר לנפש האדם . תינוק מתחיל להכיר עצמו על פי יח...
אל הספר