אין ללמוד גזירה שווה — כפי שניסו ללמוד מבקרים היסטוריונים של הספרות העברית החדשה — בין הזרמים הספרותיים באירופה במאה הי"ח והי"ט לבין המתרחש והמתפתח בספרותנו . אין כאן , לדעתי , תיאום זמן ושיווי תוכן . הקלאסיציזם בספרות אירופה אינו זהה למה שמכונה אצלנו קלאםיציזם , וכיוצא בזה לגבי הרומאנטיקה והריאליזם . ישנן נקודות מגע , ישנה השפעה , אבל אין זהות , וגם לא הקבלה . ישנה שאיפה של יוצרי הספרות העברית החדשה לסוגיה להגיע להישגים הספרותיים של הזרמים הללו באירופה , להידבק במסורת של הספרות האירופאית , אבל — כפי שהסברתי — אין אפשרות להגשים שאיפה זו . לכן קוראים ל"שירי תפארת" של וייזל אפ 1 ס , ולמעשה אין זה אפוס . והוא הדין בסוגים ספרותיים אחרים . יש להדגיש , שמדובר כאן בנטיות ובשאיפות שאינן מודעות למדי . ספרות ההשכלה כמעט אינה מכירה ואינה יודעת את הנעשה בתוכה . היא מתנכרת להכרה בתהליכי היצירה העברית שהיא עצמה יוצרת . יוצרי ספרות ההשכלה מתחילים להרגיש בתהליכים אלד , בזמן מאוחר מאוד , בתקופת ההשכלה בליטא . רק אז מתחילה הספרות העברית תוהה על עצמה , ואז מתחילה התודעה הביקורתית , גם של היוצר ביחס לעצמו...
אל הספר