המבקרים חלוקים ביניהם מי מהסופרים מתאר את חוויית מחנות ההשמדה במהימנות רבה יותר , סופר ניצול המחנות או זה שלא היה שם . ג'ורג' שטיינר מתייחס לחילוקי הדעות החריפים שהתעוררו בעקבות טרבלינקה של ז'אן פרנסואה שטיינר ( Jean-Francis steiner ) ומסיק שרק הסופרים הניצולים 'מוצאים את הצורה הנכונה אלגורית לרוב , הקרובה לשתיקה "' ... ההולמת את החוויה הזאת . אולם הוא מפקפק בכושרם הפסיכולוגי ובכוח דמיונם , ההכרחיים להפיכת ניסיון חייהם ליצירת אמנות . אדוארד אלכסנדר Edouard ) ( Alexander שותף לדעה הזאת ואילו לנגר , המייחס חשיבות רבה לאותנטיות , מוצא אותה ביצירותיהם של אסירי המחנות . הוויכוחים האלה מסיטים את הבעייתיות ויוצרים בלבול . מגוחך לחשוב שניצול המחנות אינו יכול ליצור יצירה בעלת ערך המבוססת על ההשמדה , כפי שמגוחך יהיה לקבוע שסולז'ניצין מסוגל לתאר את המחנות הסיביריים רק בצורת עדות . מעניין לציין בהקשר הזה שאיש מעולם לא ערער על יכולתם של דוסטויבסקי או סולו'ניצין לספר את התנסויותיהם במחנות הכפייה . קורא ניצול מבחין מיד עד כמה ספריהם של אלי ויזל , חורחה סמפרון או אנה לנגפוס Anna ) 14 ( Langfus אותנטיי...
אל הספר