אילו נתבקש איש תרבות משנת 1840 לאפיין במלים ספורות את הציביליזאציה הצרפתית במאה החמש עשרה , מן הסתם היתר . תשובתו שואבת השראתה במידה רבה מתוך רשמים מ'קורות דוכסי בורגונדיה' של באראנט ו'הגיבן מנוטרדאם' של הוגו . התמונה שהיתר . עולה מספרים אלה ודאי היתד . זועפת וקודרת , ובדוחק היתד . איזו קרן של שלווה ויופי מגיהה אותה . אילו חזרנו על ניסוי זה כיום היתר . מתקבלת תוצאה שונה לגמרי . אנשים היו מזכירים עתה את ז'אן ד'ארק , את שירת וירן , אך ראש לכול — את יצירות האמנות . האמנים הפלמיים והצרפתיים המכונים פרימיטיביים ואן אייק , ר 1 ג'ר ואן דר ויידן , פוקר ,. ממלינג , וכן קלאוס שלוטר , הפסל , והמלחינים הגדולים — אלה היו קובעים את המושג הכללי של הבריות על התקופה . התמונה היתה משתנית תכלית שינוי בצבע ובנעימה . המראה של אכזריות ומצוקה סתם כפי שעלה במחשבתה של הרומאנטיקה , ששאבה את עיקר ידיעותיה מרושמי הקורות , היתה מפנה מקום לחזון של יופי טהור ותמים , של להט דתי ושלווה מיסטית עמוקה . תופעה כללית היא שהמושג שנותנות לנו יצירות אמנות על איזו תקופה הוא שלו ומאושר הרבה יותר מזה שאנו מקבלים למקרא ספרי הק...
אל הספר