בחזרה לניו יורק , סתיו . 1941 ברטוק חזר לניו יורק וכעבור ימים אחדים חזרו גם דיטה ואגטה . הם הביאו עמם את גורי החתולה שברטוק ביקש , אך הגורים לא ניחמוהו עוד . יום אחד אמר לדיטה : " אני חש כאן קרוע ; אין זו ארצי ואיני חש שהגעתי אל השלווה או שחזרתי אל עצמי " . " איני מבינה בדיוק מה יש לך להתלונן " , ענתה לו דיטה , " יש לנו גג מעל ראשינו , אתה עוסק בעבודת מחקר מעניינת , אתה גם מופיע לעתים . איני בטוחה שגל ההופעות שהציף אותך באירופה היטיב עמך . לא פעם חזרת ממסע הופעות עייף וייגע ואי אפשר היה להחליף אתך מילה " . " אכן , בלי עבודתי היה מצבנו עגום . זו אכן מעניקה לי עיסוק מעניין ופרנסה " , אמר . " איני מזלזל בשלווה הכלכלית שהיא מעניקה לנו . בכל זאת הארעיות מכבידה עלי " . " מדוע אתה מתענה במחשבות על כך " ? שאלה דיטה , " עשה את עבודתך וקווה לטוב . שכחת שבתחילה התקבלת לארבעה חודשי עבודה , ואחר כך קיבלת הארכה לשנה נוספת . אני בטוחה שלא נלך לאיבוד . ידידיך לא יזנחו אותך , ובכלל , מניין לך שלא יאריכו את עבודתך בעוד שנה " ? פעם כשישבו וסעדו את לבם אמר לה ברטוק : " דעי לך שאיני בריא . משהו מקנן בתוכי ...
אל הספר